תא (חדרה) 1160-07 – עולם אחד מעצבים בעמ נ' קופת חולים מאוחדת, תק-של 2011(4), 20964(15/11/2011)
===================================================
עולם אחד מעצבים בעמ

נ ג ד

קופת חולים מאוחדת

נ ג ד

צד ג'

צבי גולדברגר

מלכה מרי גלוצר

בית משפט השלום בחדרה

[15.11.2011]

כב' הסגן נשיא אביהו גופמן

פסק דין

טענות הצדדים:

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק לסחורה ולמבנה בסך של 63,274 ₪.

התובעת שכרה חנות ברחוב רוטשילד 38 בחדרה (להלן: "החנות") ששמשה לאחסון מוצרי אופנה שונים. בעלי החנות, חברת שדר הפקות ששי בע"מ (להלן:"שדר") רכשו את החנות ממר ארמני ומר בן דוד (להלן:"המוכרים").

הנתבעת היא בעלת הזכויות במבנה הממוקם מעל לחנות.

בתאריך 6/4/06 הגיע מנהל התובעת מר ישי ששי ( להלן:"מנהל התובעת") לחנות וגילה כי עקב חלחול של מי גשמים נגרם נזק לחנות ולסחורה במקום.

התובעת צרפה חו"ד שמאי מטעם י.ש אביטל (נספח ב' לכתב התביעה) לפיה שווי הנזק עומד על סך של 34,298 ₪.

לטענת התובעת יש להוסיף את הסכום שהיה מתקבל מהרווחים הפוטנציאלים בסך 27,883 ₪.

התובעת פנתה במספר מכתבי התראה לנתבעת שלא נענו (נספח ז' לכתב התביעה).

לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה בשל מעשה בית דין שכן העניין הוכרע במסגרת הסכם גישור בתיק תא 2108/03 בין הנתבעת למוכרים ולצד
ג'. במסגרת הסכם הגישור נקבע כי הוא מהווה סילוק סופי ומוחלט של התביעות.

לגופו של עניין, האחריות בגין נזקי הגשם מוטלת לפתחו של צד ג' אשר בבעלותם דירה הצמודה לגג הנתבעת. הגשם חודר דרך המרפסת של צד ג' מחלחל אל תוך המבנה והקירות וגורם נזק לנכס בבעלות הנתבעת ולנכסים תחתיה. רצפת המרפסת אינה אטומה וקיימים ליקויים בשל העובדה כי

ישנה צמחייה עבותה ועץ דקל ששורשיו חדרו את תקרת הנכס של הנתבעת.

התובעת הייתה צריכה לדעת על הליקויים והמגבלות במבנה ולהשתמש בנכס בהתאם, עילת התביעה צריכה להיות מופנית לשדר ומכל מקום כל מכתבי
התובעת נענו.

הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' ובה שבה וחזרה על האמור בכתב ההגנה לפיו מרפסת צד ג' והצמחייה העבותה הם הגורם לליקויים שנגרמו ממי
הגשמים שחלחלו.

בכתב ההגנה טען צד ג' כי אין עילת תביעה שכן במועד האירוע התובעת לא החזיקה בנכס וקיימת מרמה בקשר לנסיבות האירוע. הנזק המוכחש נגרם כתוצאה מנזילת מי הגשמים למרווח שהיה קיים בין חדר המדרגות לנכס השייך לנתבעת ואשר טופל על ידה רק לאחרונה.

מכל מקום רק חלק מהמרפסת שייך לצד ג' ובמקום בוצע שיפוץ.

פלוגתאות

1. מה היה המקור לנזילת המים בתקרת החנות של התובעת ?

2. מהו הנזק שנגרם לסחורה ומה שוויו?

דיון והכרעה

טרם הדיון יש להידרש לטענת הנתבעת בדבר מעשה בי"ד בתא 2108/03. לטענת הנתבעת היות ומדובר באותו הנכס, העילות והפלוגתאות זהות לתביעה דנן והתובעת באה בנעליהם של המוכרים, מנועה התובעת מלהגיש את התביעה.

לעניין מעשה בית דין כבר נקבע כי "מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית משפט מוסמך ושוב אסור להיזקק לתביעה נוספת
בין אותם הצדדים או חליפיהם אם זו מבוססת על עילה זהה" [נינה זלצמן, "מעשה בית דין בהליך אזרחי", 30, הוצאת רמות]

בענייננו, המדובר במקרים דומים אך שונים. לעניין המקרה הראשון שהוסדר בהליך הגישור וניתן לגביו תוקף של פסק דין אכן חל מעשה
בית דין. ואולם לגבי המקרה נשוא תובענה זו מדובר בנזק חדש אשר לטענת התובעת התהווה
בנסיבות דומות.

משכך אני דוחה את הטענה בדבר מעשה בית דין.

לעניין נטל הראיה טען הנתבע להתקיימותם של סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח- 1968 (להלן: פקודת הנזיקין).

הדבר מדבר בעד עצמו-

סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו", קובע

שלושה תנאים מצטברים :

הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה. השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה.

(ראה: ע"א 813/06 גיא פאול ג'ונס נ' בית הספר האזורי עמק החולה)

בנסיבות המקרה התובעת מציינת בסעיף 12 לכתב התביעה כי " בעבר הוגשה תביעה בגין אותה חנות בנסיבות כמעט זהות: בעלי החנות הקודמים הגישו תביעה כנגד הנתבעת בגין נזילת מים לחנות". התובעת אף צירפה את כתב התביעה והסדר הגישור אליו הגיעו הצדדים.

משכך, על אף שלתובעת לא הייתה יכולת להיכנס לנכסה של הנתבעת ולבחון את הנסיבות אשר הביאו לאירוע נשוא התביעה הידע שהיה ברשותה לגבי האירוע הקודם ואשר בחרה להישען עליו ולטעון אותו במסגרת התביעה די בו כדי לקבוע כי לא עמדה בתנאי הנדרש לעניין היעדר הידיעה.

לפיכך הטענה נדחית.

דבר מסוכן-

לחילופין טענה התובעת לקיומו של סעיף 38 לפקודת הנזיקין לפיו:

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה"

הסעיף למעשה מונה שלושה תנאים: הראשון, אירוע נזק; השני, הנזק נגרם על ידי דבר מסוכן או על ידי הימלטות דבר העלול לגרום נזק בהימלטו; השלישי, הנתבע היה בעליו של הדבר או ממונה עליו או תופס הנכס שממנו נמלט. נטל השכנוע בדבר התקיימות יסודות אלה
מוטל על התובע.

[ראה ע"א 1071/96 עיזבון המנוח אמין פואד אלעבד נאצר נ' מדינת ישראל, פד"י ט(4) 337,3511]

לעניין התנאי הראשון והשלישי אין חולק כי אין הסחורה של התובעת נפגמה בעקבות מגע עם מים וכי הנתבעת הינה התופסת של הנכס האמור.

לעניין התנאי השני, הלכה פסוקה היא כי הסעיף האמור חל גם על מים שבהימלטותם עשויים להזיק.

"נראה כי מים עשויים להיחשב בנסיבות מסוימות משום "דבר מסוכן" "

[ראה ע"א 1071/96 לעיל בעמוד 355].

כמו כן, כבר נקבע כי מים הדולפים מתקרה, עלולים להיחשב כדבר שנמלט ובמהלך התפשטותם לנכס של שכן להסב נזק רב.

"אם נמלט דבר העשוי להזיק מנכסו של הנתבע, הנתבע מוחזק כרשלן עד שלא יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו בסעיף הנ"ל.

אין חולק על כך שמים שנמלטו עשויים להזיק, ושיצאו מרשות הנתבעים-המערערים. לא נותרה איפוא למערערים אלא הגנה אחת, והיא שלא התרשלו".

[ע"א 302/67 חברת מפ"י בע"מ נ' משק אשר אשכנזי ושות', פ"ד כב (1) 221, 222]

כאמור על התובעת להוכיח כי הבגדים ניזוקו כתוצאה ממים שהגיעו מנכסה של הנתבעת. להוכחת טענותיה העיד מנהל התובעת כי בהגיעו למקום ראה מים שנזלו מהתקרה. עדות זו אף קיבלה חיזוק בעדותו מהמומחה אשר העיד כי גם הוא ראה טפטוף מים מהתקרה אשר ממוקמת מתחת לנכסה של הנתבעת (עמוד 17 שורה 28-30, עמוד 18 שורה 1-3).

אמנם ישנם מספר סתירות לעניין הימצאות הרטיבות גם בקירות וכן עולות תהיות לגבי סמיכות הזמנים בין החתימה על הסכם השכירות והמועד בו נטען לקרות הנזק. ואולם לאור הצילום שצורך לחוות הדעת בו נראים כתמי מים
בתקרת התובעת ולאור העדויות שהוצגו אני קובע כי התובעת הוכיחה את התנאים הנדרשים להעברת נטל ההוכחה על הנתבעת.

עוולת הרשלנות:

סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין קובעים את יסודות העוולה: יש צורך בקיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) , הפרתה, נזק וקשר
סיבתי בין ההפרה לנזק.

לעניין חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק חובה זו מורכבת משתיים: א. חובת זהירות מושגית, הבוחנת האם בין מזיקים מסוגו של המזיק לבין ניזוקים מסוגו של הניזוק קיימת
חובת זהירות הנקבעת עפ"י מבחן הצפיות.

ניתן ללמוד על סטנדרט ההתנהגות בין בעלי דירות בבית משותף לעניין תחזוק הנכס מהתקנון המצוי הנמצא בתוספת לחוק המקרקעין אשר מאפשר לבעל דירה לדרוש מבעל דירה אחרת לבצע תיקון בדירתו אשר אי ביצועו יביא לפגיעה בנכס. משכך ניתן לקבוע כי קיימת חובת זהירות בין שכנים על פיה שכן סביר צריך לצפות התרחשותו של נזק כתוצאה מאי טיפול בליקויים הקיימים בדירתו. ב. חובת זהירות קונקרטית, הבוחנת האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית ביחס לנזק שאירע. גם קיום חובה זו נבדק ע"י מבחן הצפיות.

אין חולק כי עובדת היות הנתבעת שכנה של התובעת מטילה עליה החובה לתחזק את נכסה על מנת שלא ייגרם נזק לנכס התובעת אשר נמצא מתחתיה.

לעניין הפרת חובת הזהירות: התובעת טוענת כי הנתבעת הפרה את חובתה בכך שהתרשלה בטיפול בנזקי המים וזאת על אף ידיעתה כי אירוע של נזילת מים אירע בעבר.

מתצהירו של מר בר טוב עולה כי בנכס לא נעשה שימוש מזה שנים והוא עמד ריק עד שנמכר.

כמו כן, מסר כי לאחר אירוע הנזילה הראשון ניתנה הנחייה לאנשי האחזקה להגיע באותו יום או למחרת הגשם ולבדוק האם ישנן נזילות ובמידת הצורך לנגב את המים שהצטברו. (ראה עמוד 26 שורה 5-7).

לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה שעה שלגרסתה בפרק הזמן של שנתיים לא נתקיימו ביקורים קבועים אלא רנדומאליים וזאת בעקבות פרקי גשם שונים, ואין זה בלתי סביר להניח כי יום או יומיים לאחר כל ביקור עדיין המשיך הגשם לטפטף, תוך שהוא גורם נזק לתקרתה של התובעת מבלי שהדבר יובא לידיעתה של הנתבעת. כמו כן, תכתובת המסמכים שהוצגה על ידי הנתבעת נשלחה במשך תקופה קצרה בלבד ובפועל לא נערכה כל בדיקה במרפסת לבחינת תיקון הליקויים . מעדותו של מר בר טוב עולה כי במהלך השנים לא פנה לנתבעת ויידע אותה בדבר הרטיבות החוזרת.

קשר סיבתי:

משקבעתי כי הנתבעת הפרה חובתה יש לבחון האם התנהלותה היא זו שגרמה להתרחשות הנזק.

לטענת הנתבעת מכלול הנסיבות כפי שהוצגו בחומר הראיות אינו מוכיח כי הגורם לנזילות הינו הנכס שבבעלות הנתבעת. לטענתה העובדות
הוכיחו כי הנזילות יכלו להתהוות ממוקדים וגורמים אחרים. בנוסף טענה כי עולות תהיות נוכח הסמיכות בין מועד החתימה על הסכם השכירות ובין המועד בו נטען כי הסחורות ניזוקו,
כמו כן אין זה סביר שבפרק זמן של ששה ימים ממועד החתימה על ההסכם ועד לגילוי הנזק תתהווה כמות גדולה של מים העלולה לגרום לנזק רב.

כמו כן חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעת נוגעת רק לעניין הנזק ולא נבחן הגורם לנזילה, וכן עולות סתירות לגבי מיקום מקור הרטיבות.

כפי שניתן לראות מהתמונות שצורפו מדובר בבניין ישן, מוזנח שאינו מתוחזק כראוי מזה שנים ועל אף שלא ניתן להפריך לחלוטין את האפשרות כי הנזילות בנכסה של התובעת, בין אם נתגלו בתקרה ו/או בקירות החנות, יכלו להיגרם ממוקדים שונים בבניין. הרי שהנתבעת לא צירפה כל חוות דעת ו/או ראיות אחרות שיש בהן
כדי לבסס את טענותיה כי הנזק יכול היה להיגרם ממוקד אחר. כן לא נסתרה העובדה הנלמדת
מהתמונה שצורפה לחוות דעתו של השמאי כי בתקרה התהווה כתם רטיבות גדול אשר נראה כי מקורו מהקומה העליונה.

לעניין הטענות בדבר הסתירות והתהיות לגבי הסמיכות בין מועד החתימה על הסכם השכירות לקרות הנזק, והעובדה כי לא ברור מהיכן הגיעה הסחורה והיעדרה של תעודת משלוח רלוונטית הרי שאין די באלו להוכיח כי הנזק שנגרם לסחורה
נבע ממקור אחר ולא ממים שנמלטו מנכסה של הנתבעת.

התובעת טענה לנזקים בגין הרכיבים הבאים:

1. הנזק לסחורה המאוחסנת

2. הנזק הרווחים

3. הנזק למבנה

1. הנזק לסחורה המאוחסנת

להוכחת נזקי הסחורה המאוחסנת הגישה התובעת חוות דעת מומחה (מסומן ת/3).

בחקירה הנגדית העיד המומחה כי ממצאיו נקבעו על פי המסמכים שהוצגו בפניו לרבות חשבוניות רכישה ותעודות משלוח. ואולם מסמכים אלה לא הוצגו לבית המשפט.

צודקת הנתבעת כי בעת התמחור לא היה בפני המומחה מסמך המציג את מחיר הפריטים שנרכשו נכונה. ואולם מתעודת המשלוח שהוצגה לגבי פריטים שנשלחו רק ביום 15/08/066 ניתן ללמוד כי הנתונים שהועברו לידיעת המומחה אכן היו
מדויקים.

2. הפסד הרווחים

התובעת הגישה תצהיר עדות מטעם מר דוד סאלח אשר לפיו הוא עוסק בתחום מכירת האופנה מזה כ-13 שנה וכי הרווח ממכירת מוצרי לבוש שנקנו בתחילת עונה עומד על 100%% רווח.

ואולם בחקירה הנגדית מסר כי הוא נוהג לקבל 10% הנחה על תשלום במזומן ואף אם הרווח על כל מוצר עומד על 100% ייתכן שיישאר עם סחורה שתימכר במחיר עלות או הפסד ואף ייתכן כי לא תימכר כלל. לדבריו ייתכנו מבצעים של עד 90% הנחה בשל אי יכולת למכור את הסחורה. בתשובה לשאלה בדבר מכירת מעילים בחודש אפריל מסר כי מדובר בסוף העונה וכי המוצר אמור להימכר במבצע. עוד אישר כי הכנסתו אינה עולה על 15%.

בחקירה הנגדית מסר מנהל התובעת כי הסחורה שנפגמה הינה סחורה שלא שווקה לחנויות והוא לא הספיק למכור אותה בחודש אפריל.

תקופת המכירה של בגדי חורף הינה מאוגוסט עד סוף מאי, כאשר בחודש מאי מדובר במכירת בגדים קלים אך לא ניתן מעילים (ראה עמוד 9 שורה 5-6).

המומחה קבע בחוות דעתו כי מחיר החולצות מוערך על סך 9,319 ₪, מחיר המעילים מוערך על סך 14,8288 ₪.

משלא הוגשה חוות דעת נגדית אני מקבל את ממצאיו של המומחה כי לסחורה נגרם נזק בלתי הפיך.

אולם אף לטענת התובעת בחודש אפריל לא ניתן למכור מעילים ולפיכך הטענה כי המעיל היה נמכר ברווח אינה נכונה ויש לשער שאם אכן היו נמכרים המעילים אזי היה יוצאת התובעת בהפסד אותו אני מעריך ב- 50% מערכו המקורי. לגבי החולצות לא נסתרה הטענה כי ניתן לשווקם עד סוף חודש מאי אך גם אז לכל היותר במחיר עלות.

3. הנזק למבנה

הטענה בדבר הצורך לצבוע את החנות וזאת בעקבות הנזקים אשר נגרמו על ידי המים לא הוכחה. מנהל התובעת העיד כי בעת רכישת החנות על ידי אביו היה צורך לצבוע [ראה עמוד 10 שורה 11] .

מעיון בתמונות שצורפו לחוות הדעת ולאור עדויות כל הצדדים בתיק הבניין נמצא במצב תחזוקתי רעוע ולא הוכח כי עובר לגרימת הנזק
אכן עברה החנות שיפוץ. כמו כן לא סביר להניח כי בשל טפטוף, חזק ככל שיהיה, שמקורו בתקרה יעלה הצורך לצבוע את כל החנות בעלות של 5,300 ₪.

המומחה אף העיד כי אין לו יכולת לדעת מה היה מצב הקירות לפני כן.

לעניין הטענה בדבר רשלנות תורמת, לא הוכח כי מצבו של הבניין ככלל מנע שימוש בנכס כמחסן. אם אכן תוקנו הליקויים עוד בשנת 2004 כפי שטענה הנתבעת לא הייתה לתובעת כל סיבה להניח כי הסחורה עלולה להינזק.

לעניין הטענה בדבר השארת הסחורה בארגזים על הרצפה הרי שלא הוכח כי התובעת פעלה בניגוד לתקנות ונהלים כלשהם לעניין אחסון סחורה.

לפיכך אני דוחה את הטענה.

לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת אכן התרשלה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 16,727 ₪. (עבור אובדן 139 יחידות של חולצות לפי 67 ₪ ליחידה, וכן 444 יחידות של מעילים לפי 1699 ₪ ליחידה).

הודעת צד שלישי –

הנתבעת טוענת כי האירוע נשוא כתב התביעה התרחש בשל הפגיעה באיטום רצפת המרפסת.

הנתבעת צירפה מכתבים אשר נשלחו אל צד ג' בעניין תחזוקת המרפסת עובר לאירוע נשוא תביעה זו בהם הוסבר לצד ג' כי יש לבצע תיקון יסודי שיפתור את הליקויים והוא יהיה חייב לכלול את סילוק הצמחייה, הרמת הריצוף במרפסת, איטום יסודי וטיפול בטיח החיצוני שניזוק גם הוא.

מטעם הנתבעת העיד מר בר טוב אשר הצהיר (סומן נ/1) כי ידוע לו שבוצעו תיקונים מסוימים אך אלו היו תיקונים מינוריים שטחיים שכללו שיפוץ של הקירות החיצוניים של הבניין בלבד.

הנתבעת צירפה שני סטים של תמונות המעידות על מצב הבניין האחרון שבהם מפברואר 2010 (סומן נ/2).

לטענת צד ג' בעקבות האירוע בשנת 2003 הזמין בשנת 2004 הזמין קבלן שיבצע את התיקונים הנדרשים בנכס. [ראה עמוד 28 שורה 25, עמוד 29 שורה 66]. ברצפה בוצע איטום כנדרש והצמחיה הקיימת נותרה מחוץ למרפסת בתוך עציצים.

עוד טען כי הנזקים נבעו מנזילת מי הגשמים במרווח שהיה קיים בחדר המדרגות כתוצאה מאטימה לא ראויה וכי רק לאחרונה אטמה הנתבעת
את המרווח.

צד ג' הציג 3 תמונות אשר צולמו לאחר השיפוץ שנעשה.

הנתבעת טענה כי הצד השלישי התרשל שעה שלא שיפץ באופן יסודי את המרפסת ובכך גרם בעקיפין לנזק נשוא כתב התביעה.

מעיון בראיות עולה כי מר בר טוב לא ביקר בנכס מאז שנת 2004 בחקירה הנגדית מסר כי באותה תקופה ראה פיגומים מסביב לבניין אך לא ציין האם עלה וראה את העבודה שנעשתה במרפסת עצמה.

בחקירה הנגדית העיד כי עובר למתן עדותו ביקר במרפסת וראה כי נעשתה רצועה היקפית ובין החריצים נעשה איטום [ראה עמוד 27 שורה 2-3].

מעיון בתמונות שצולמו בפברואר 2010 (סומן נ/2) ניתן לראות בברור כי הבניין מצולם מבחוץ ואין צמחים או ו/ שורשים היוצאים משטח המרפסת.

מעיון בשלושת התמונות אשר צורפו על ידי צד ג' אשר צולמו לכל המאוחר כחודש לאחר הגשת כתב התביעה לא מצולמת המרפסת כולה ואולם
החלק שמוצג נקי ומשופץ ללא צמחיה.

תמונות אלה בצירוף גרסתו של עד הצד השלישי מר גלוצר אריה אשר העיד כי לאחר האירוע הראשון נעשה איטום לרצפה ונבנה קיר מסביב למרפסת [ראה עמוד 29 שורה 1-3] וזאת בשל העובדה כי במעקה נתגלו סדקים ושורשים מעידות כי אכן
נעשתה עבודת שיפוץ.

ואולם בחקירתו הנגדית אישר מר גלוצר כי עץ הדקל שצולם בתוך עציץ גדול במרכז המרפסת לא פונה ולשיטתו לא הכה שורשים אל הרצפות.

הנתבעת לא הציגה כל ראיות, לרבות חוות דעת מומחה או תמונות רלוונטיות אשר יש בהן כדי להוכיח כי עץ הדקל שנותר במקום אכן הכה שורשים וגרם לסדקים ברצפה.

יתרה מכך מעדותו של מר בר טוב עולה כי הטפטוף אשר אנשי האחזקה ניקו הגיע מהקירות ואין זה בלתי סביר להניח כי המקור היה לטפטוף היו הסדקים והעציצים שמסביב למרפסת ולאו דווקא עץ הדקל. לאור האמור לא הוכיחה הנתבעת את התרשלותה.

משכך ולאור האמור לעיל לא הוכיחה הנתבעת טענותיה בדבר התרשלותו של צד ג'.

אשר על כן, ולאור האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 16,727 ₪ כאשר סכום זה נושא ריבית והצמדה כחוק מיום
הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪ אשר ישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

אני דוחה את הודעת צד ג' ואני מחייב את הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪ אשר ישולמו לצד ג' כאשר סכום זה ישא ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

העתק פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים